החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית – האם המטרות הושגו?

החוק נכנס לתוקף בשנת 2017, אך האם הוא באמת הצליח לעודד תחרות? או שהבנקים הצליחו למסמס את מטרות החוק?

אחת ממטרות החוק היא לנתק את השליטה של הבנקים מחברות כרטיסי האשראי כדי שיהיו חברות עצמאיות וכתוצאה מכך תתפתח תחרות בין שחקנים נוספים מול הבנקים בתקווה שהריביות יוזלו בעקבות התחרות.

ובאמת ישראכארד נפרדה מבנק הפועלים ולאומי כארד מבנק לאומי ( הפכה להיות מקס) ורק חברת כאל נשארה, עדיין,  בבעלות בנק דיסקונט.

כמובן שגם הפרדה זו לקחה זמן כי 2 הבנקים הגדולים השולטים ביותר מ- 60% מהמערכת הבנקאית עשו הכל, אבל הכל,  בכדי  לעכב את ההפרדה אך לבסוף זה קרה.  2 חברות האשראי הופרדו ומתנהלות עצמאית ומתחרות, באופן ישיר, על כיסם של לקוחות הבנקים במתן אשראי באמצעות כרטיסי אשראי.

אבל שלא נתבלבל, 2 הבנקים הגדולים עדיין פעילים בשוק כרטיסי האשראי, למעשה יש יותר לקוחות עם כרטיסי אשראי של הבנקים ( מעל 6.5. מיליון כרטיסים ) לעומת חברות האשראי ( כ- 3.5 מיליון כרטיסים ) וזאת למה?  כי פשוט אנחנו האזרחים "עצלנים" – אנו  ממילא מנהלים חשבון עו"ש בבנק והבנק מציע לנו כרטיס משלו, אז למה לנו ל"רעות בשדות זרים"?

עצלנות זו נובעת בעיקר מחוסר מידע  מצד הלקוחות. אם הלקוחות היו מקבלים מידע על מצבם הפיננסי ומבינים היכן  יהיה זול להם יותר לצרוך אשראי, הסבירות למעבר לקוחות לחברות האשראי היה גדל.

יתרה מכך, אם היו נותנים לחברות האשראי וחברות פיננסיות חיצוניות, מידע על אופן התנהלותם הפיננסית של לקוחות הבנקים: על ניצול האשראי שלהם, עמלות וריביות, היו יכולים אלה להציע לאותם לקוחות אלטרנטיבות לצריכה זולה יותר של אשראי.

ושם קבור הכסף – המידע הוא הזהב המניע או יותר נכון לא מניע את הגברת התחרות במערכת הבנקאית.

זו הסיבה העיקרית להתנגדות הבנקים הגדולים להפרדת חברות האשראי, מעבר לאיבוד הלקוחות למתחרים, הם חששו לאיבוד המידע של אותם לקוחות. המידע שהצטבר בספרי הבנקים על  – 800 אלף לקוחות של מקס ומיליון לקוחות לישראכראד. המידע הזה נעלם כעת מהבנקים.

ומדוע מידע זה חשוב? כי בעבר כשהבנקים ראו שלקוח מנצל את מסגרת כרטיס האשראי שלו, הם יכלו לפנות אליו ולהציע הלוואה או הגדלת מסגרת העו"ש ולהרוויח מכך. היום מידע זה כבר לא בידיהם.

וזה שם המשחק – המידע שווה הרבה אשראי ואשראי כפי שידוע לנו הוא מנוע הצמיחה של הבנקים.

אבל הבנקים לא קפאו על השמרים והחליטו לעקוף את ההחלטה להפרדת חברות האשראי וכדי לשמר את  הכסף ואת לקוחות והכי חשוב את המידע, בנק הפועלים הקים את אפליקציית ביט. הפתרון  של הביט למעשה החליף את חברת ישראכארד. הביט מאפשר העברות בחינם אבל בעיקר משמר לבנק הפועלים את  לקוחות ויותר חשוב מכך משמר את המידע הפיננסי של הלקוחות וכך בנק הפועלים קיבל גישה ל 2.5 מיליון לקוחות כשהמשמעות העיקרית עבור הבנק זה היכולת להציע הלוואה, להגדיל  מסגרת בבנק, כ"א חוץ בנקאי, חסכונות ועוד.

החלק המשמעותי יותר של החוק שטרם נכנס לתוקף בשל עיכובים מצד הבנקים כמובן, הוא יצרת "זאפ פיננסי" או בשמו המקצועי  "בנקאות פתוחה".

המשמעות של הבנקאות הפתוחה היא יצירת מנגנון השוואת עלויות שכל אזרח יוכל לקבל הצעת מחיר הכי טובה לצריכת אשראי (ריביות ועמלות) בהתאם לנתונים שלו מכל נותן אשראי שהוא.

על מנת שזה יקרה,  הבנקים , עפ"י החוק, יהיו מחייבים לאפשר לספק את כל המידע של לקוחותיהם בזמן אמת לחברות שיקבלו רישיון למתן שירות השוואת עלויות מבנק ישראל.

אותן חברות שיקבלו גישה למידע של הבנקים יוכלו לנתח את פעילותו והתנהלותו הפיננסית של כל לקוח, לערוך השוואת עלויות מול המתחרים ולהציע לו חלופה במקום אחר שיכול בהתאם למצבו, תנאי אשראי משופרים.

זו המהות של הבנקאות הפתוחה  –   לתת את המידע.

ומה עושים הבנקים? מנסים לדחות ולדחות את הרפורמה בטענה של "יציבות הבנקים"  אם ניתן את המידע, הם אומרים, יברחו מאיתנו לקוחות ויש חשש שנקרוס. צמד המילים "יציבות פיננסית" הוא נשק יום הדין של הבנקים מול הרגולטור. הרי מי יתן את ידו שהבנקים יקרסו?

ומי הרגולטור? בנק ישראל. ובנק ישראל לא תמיד מסתכל על טובת הצרכנים אלא על טובת הבנקים. במקרים מסוימים בנק ישראל הוא רגולטור שבוי של הבנקים.

מה עוד נותן החוק? "ניוד חשבון בנק בקליק" – מתן האפשרות לעבור מבנק לבנק בלחיצת כפתור ובקלות. נכון שטכנולוגית זה נחמד ובאמת מקל על מעבר חשבונות בין הבנקים  אבל עד כמה שזה חשוב זה לא ממש מעשי אם אין כל תמריץ ללקוח לעבור. הדרך לתמרץ לקוח לעבור בנק  הוא רק כשהוא יוכל להיכנס לאותו "זאפ פיננסי" ולראות מה הוא מקבל מהבנק/כ"א שלו ומה האחרים מוכנים לתת לו ואז להחליט אם לנייד או לא.

גם הבנקים מבינים שכבר אין מנוס מכניסת  "זאפ פיננסי"  לתוקף אך הם מבקשים להשתתף בחגיגה הזו. לשיטתם כדי לשלוט במידע, גם הם רוצים להיות  אלה שיקבלו מידע ויציעו לאחרים בסגנון "הטובל ושרץ בידו" או למי שלא מבין:  החתולים רוצים לשמור על השמנת.

והם כבר נערכים לכך שאולי לא יתנו להם את האפשרות. אז מה הם עושים? חוברים לחברות שכן יקבלו רישיון: פייבוקס ששייך לבנק דיסקוטק קיבל אישור להיות משווה עלויות ו- רייזאפ שהוקמה ב 2017 בדיוק בשביל זה, נקנתה בחלקה גם ע"י דיסקונט.

זוכרים את נושא המידע וכמה חשוב לבנקים לא לשתף במידע?

הבנקאות הפתוחה מאפשרת כניסת שחקנים חדשים למשחק ואכן אחרי עשרות שנים הבנק החדש "וואן זירו" קיבל רישיון לפעול כבנק וזה התאפשר בשל האפשרויות שמעמידה בפניו הבנקאות הפתוחה.

הבנק יפתח את שעריו במחצית 2022 ויש כ 65  אלף לקוחות שממתינים לפתוח חשבון בבנק זה.

כל לקוח חדש של הבנק, יעבור עם המידע הישן שלו כדי שהבנק החדש יוכל להשתמש במידע ולתת תנאים טובים יותר.

בהמשך גם "אופק" אגודת אשראי תקבל רישיון בנק והיא תצטרף לתחרות בין הבנקים.

ואסור לשכוח את חוק נתוני אשראי שנכנס לתוקף ב 2019  שמצד אחד איפשר  מתן מידע, לנותני אשראי,  על ההתנהלות פיננסית על לקוחות שטרם החוק היה שמור רק בידי הבנקים וכיום שחקנים נווספים יכולים לתת אשראי ע"ס המידע שבפניהם ומאידך החוק גם מאפשר ללקוחות לקבל את המידע על עצמם, לנתח ולשפר את ההתנהלות שלהם לפני בואם לבנק לצרוך אשראי ונהל מו"מ מעמדת חוזקה של ידע.

לסיכום: חוק הגברת התחרות במערכת הבנקאית הידוע כחוק שטרום, מסיר לאט את החסמים לתחרות בריאה בשוק הפיננסי: כניסת שחקנים חדשים, מעבר קל בין ספקים והגברת יכולת ההשוואה של הלקוחות. נכון להיום החוק עדיין לא סיפק את הסחורה.

הרבה תלוי ברגולטור לרבות בנק ישראל אבל תלוי גם באזרחים עצמם. שכן המידע הוא שם המשחק, זוכרים?